1. בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט דורון חסדאי), לפיה בוטל עיכוב הליכי הוצאה לפועל למימוש דירת מגורי המבקשת ובעלה, שנפתח כנגדם על ידי המשיבים, וזאת עד למתן פסק דין בבקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד אותה החלטה.
2. רקע הבקשה והחלטות בית המשפט קמא, הינו תובענה שהוגשה על ידי המבקשת למתן פסק דין הצהרתי לפיו בטלים הסכם הלוואה ושטר משכון שנערכו בין המבקשת למשיבים. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה על ידי המבקשת בקשה לעיכוב הליכי מימוש הדירה המתנהלים בהוצאה לפועל וזאת עד למתן פסק דין בתובענה.
בית המשפט קמא אכן נעתר ביום 7.1.13 במעמד צד אחד לבקשה. בעקבות האמור הוגשה על ידי המשיבים בקשה לביטול ההחלטה, ובהמשך לדיון שנערך ביום 25.2.13 והגשת סיכומי הצדדים בעקבותיו, ניתנה ביום 23.5.13 החלטת בית המשפט קמא לפיה בוטל עיכוב ההליכים. החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני, שהיא בקשה כפולה למעשה, הן למתן רשות ערעור והן לעיכוב הליכי המימוש עד מתן פסק דין בבקשה.
3. תמצית טיעוני המבקשת היא, כי על אף הכלל שזוכה זכאי לפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור לעכב ביצוע ההחלטה עליה מערערים, הרי שבענייננו, קיימים "סיכויים מצויינים" לזכיה בערעור ואף מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת, שכן ככל שתתקבל הבר"ע, יהיה זה בלתי אפשרי או קשה ביותר להשיב את המצב לקדמותו, שכן המדובר במימוש דירת מגורים יחידה של המבקשת ובעלה, בה הם מתגוררים. במידה ולא יעוכב הביצוע תהפוך הבקשה לרשות ערעור לחסרת ערך, ביחוד נוכח העובדה כי המשיב 1 חולה במחלה ממארת ואילו המשיבה 2 הינה חברה שאיננה פעילה ואין לה כל נכסים או זכויות. עוד טוענת המבקשת כי לא יגרם נזק של ממש למשיבים בעיכוב הביצוע, שכן המשיבים המתינו כשבע שנים קודם שפתחו כלל בהליכים.
4. תגובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה. לטענתם, סיכויי רשות הערעור שהגישה המבקשת "קלושים ו/או אפסיים". לעניין זה מפרט ב"כ המשיבים את השתלשלות העניינים בהרחבה, תוך שמציין כי לא זו בלבד שהמבקשת הסתירה מבית המשפט קמא עובדות מהותיות, אלא שאף סכום החוב של המבקשת נקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל ללא עוררין. חישוביה של המבקשת לגבי זיכויים ותשלומים סותרים את הסכם הלוואה, והיא לא יכולה הייתה במסגרת חקירתה הנגדית לתת הסבר לחישוביה. לגופו של עניין טוענים המשיבים לנזק שנגרם להם באי החזר ההלוואה ואי מימוש הנכס משך למעלה מ-6 שנים, ושעה שבית המשפט המחוזי הורה על מימוש הנכס עוד ביום 1.11.12, החלטה שאף היא הוסתרה מידיעת בית המשפט קמא. בכל מקרה לא יגרם למבקשת נזק, שכן בכל מקרה היא תאלץ לוותר על הדירה.
4. אחר עיון בבקשה ובתגובה לה, בפרוטוקול ובהחלטת בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לה.
5. מעבר לעובדה כי ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תק' 466 לתקסד"א), הרי שכידוע, מתן או אי מתן סעד זמני מסור לשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני, ובדרך כלל לא יתערב בית-משפט לערעורים בהחלטה מסוג זה ולא יסתור את שיקול דעתו של בית משפט קמא, תוך שמעורבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לגבי מתן סעד זמני נעשית במשורה ובמקרים נדירים בלבד (ר' למשל: רע"א 8843/09
רוזה
סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, פסקה 4 להחלטת כב' השופטת א' חיות (5.11.09), רע"א 3851/11
יוסף נדב נ' אביעד לוי, פסקה 4 להחלטת כב' השופטת א' חיות (7.6.11), רע"א 5290/08
עמליה הורוביץ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', פסקה 5 להחלטת כב' השופטת ע' ארבל (1.7.08), רע"א 1181/97
קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פסקה 4 להחלטת כב' השופטת ט' שטרסברג כהן (15.5.97); רע"א 3954/98
קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (15.11.98); רע"א 8267/07
סאמר נ' מוסא (14.10.07).
לא מצאתי שענייננו נופל במסגרת מקרים חריגים אלו, וכבר בשל כך דין הבקשה להדחות.
5. ואולם, גם לגופו של עניין לא מצאתי יסוד למבוקש. החלטתו של בית המשפט קמא אשר ניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים שבו נחקרו שלושה עדים (המבקשת, עו"ד יגאל מזרחי ומר ציון בן שלמה), סוקרת הן את רקע ההליכים והן את המסגרת המשפטית, ומיישמת כראוי את הוראות הדין על נסיבות העניין נושא הנדון. במסגרת זו לא מצא בית המשפט קמא כי יש למבקשת עילת תביעה מוצקה לכאורה באשר לטענותיה לגובה התחייבותה, וקבע כי לא הובאה על ידה "ולו תשתית ראייתית ראשונית לכאורית" כמתחייב, לביסוס עילת תביעתה. בית המשפט קמא קבע לעניין זה, כי אין כל איזכור בהסכם ההלוואה והמשכון לטענות המבקשת לפיה תשא בתשלום שלא יעלה על 15,000 $, וכן לא נטען הדבר גם בתצהיר שהוגש מטעמה של המבקשת מיום 20.1.10 במסגרת בקשתה ובקשת בעלה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. מהמסמכים שהומצאו עולה, כי המבקשת אכן חתומה על הסכם ההלוואה והמשכון וחתימתה מתנוססת עליהם מספר פעמים, בין בחתימה מלאה ובין בראשי תיבות. גם הסכום המצויין בהסכם ההלוואה אושר על ידי המבקשת בחקירתה, ובמצב דברים זה ונוכח הכלל שאדם הבין את תוכן המסמך עליו חתם ויש בחתימתו כדי לבטא את הסכמתו ותנאיו של המסמך אין יסוד לטענתה. כן קבע בית המשפט קמא שלא הוכחה לכאורה אף טענת המבקשת כי חובה וחוב בעלה למשיבים נפרע במועד מאוחר יותר. לבסוף קבע בית המשפט קמא, כי אין ממש גם בטענת המבקשת כי המחאת הזכות מהמשיבים לאחד בשם מתתיהו, פוטרת אותה מחיוביה, דבר שאין לאפשרו שכן מנוגד לדין ומהווה עשיית עושר שלא במשפט.
6. במכלול האמור לא מצא איפוא בית המשפט לנכון להיעתר לבקשת המבקשת לעיכוב הליכי מימוש הנכס, אם כי היתנה את המשך ההליכים בקבלת אישור בדבר זהות הזוכה.
לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא אשר הביא בחשבון את מכלול השיקולים הנדרשים, וסבורני שהחלטה על כל מרכיביה אכן מבוססת כראוי.
7. בנסיבות אלה נדחית הבקשה לרשות ערעור על אי מתן הסעד הזמני. ממילא נדחית עימה גם הבקשה עיכוב ביצוע שנתבקשה עד למתן החלטה בבקשה.
8. המבקשת תשלם הוצאות המשיבים בסך 4,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר הצדדים.